ואלה תולדות...
ספי קרניאלי - 51 נולד במחניים, אחרי הצבא טייל המון... כשחזר למד הוראת מוסיקה ("רימון" ו"לוינסקי") עבד במפעל של הקיבוץ לשיפוץ מערכות הדראוליות ברכב, כיום עובד במטע. נשוי למירב ואב לשני ילדים: שיר בת 15 וטל בן 11.5 בשלישייה הוא הגיטריסט.
יוחאי כץ - 42 נולד במחניים למד ב"רימון" ניגן בכמה הרכבים במרכז. כיום עובד בחברת "אלומטופ" ויש לו עסק לשיפוץ כלי נשיפה. נשוי לדנאיה ואב ל עדי 9.5, עומר 6.5 והילה 4.
עירית כץ (אחות של ספי ואמא של יוחאי) - 61 נולדה במחניים, נשואה + 3 ו 4 נכדים (שיהיו בריאים) עבדה בכל ענף אפשרי עד שהלכה בגיל 30 ללמוד הוראת מוסיקה ("אורנים", ו"לוינסקי") עבדה 27 שנים כמורה למוסיקה בביה"ס האזורי "מבוא הגליל" למדה טיפול בקול ותנועה (VMT), מספטמבר - עושה מה שבראש שלה.
שלשתינו גדלנו בתוך הוויה משפחתית שרה, אמא אהבה מאוד לשיר, הילדים הרבים שעבדה איתם בקיבוץ הכירו רפטואר רחב של שירים בזכותה...היה לה סופרן עדין ושברירי והיא הצטרפה בשמחה לכל יוזמה מוסיקלית. סבתא מצד אבא הייתה "זמרת טבעית" וליוותה את יומה בזמזום שירים ביידיש...
ב"חדר ההורים" הייתה תמיד גיטרה שבהתחלה ניגן בה דודי (האח מס' 2) ויותר מאוחר ספי ועירית שרה. ככה היו עוברים עלינו אחרי הצהריימים והערב.
יוחאי נולד לתוך זה, התחיל מחלילית ואח"כ סקסופון, לימד את עצמו חליל צד וקצת קלירנט ולא פלא וזה גם הכייף בכל העניין, שאנחנו אמנם לא בני אותו דור אבל "שולטים באותו חומר "... כלומר מכירים גם את הרפרטואר ששייך להורים.
מחניים קבוץ קטן אז זה תמיד היינו אנחנו, בחגים, באירועים, בהתכנסויות (הייתה נהוגה שירה בציבור טבעית אחרי החגים, פשוט היו נשארים לשיר...) באופן טבעי השתכללנו והתמקצענו ביחס לעצמינו.
ואז יום אחד.... (לפני בערך 20 שנה) חברה מהקיבוץ בקשה מאתנו שנבוא לשיר בפתיחת תערוכה במלון "מצפה הימים" עשינו בעיקר קטעי ג'אז, מיוזיקל וקלאסיקה ישראלית והיו מבסוטים אז נשארנו אתם כמה שנים וקיבלנו אומץ להתחיל לשיר גם בסביבה. בסוף עברנו לשירה בציבור כי לספי ויוחאי לא היה חשק לעשות הרבה חזרות...מאז היו תקופות שהופענו הרבה והיו שכלום, לא עשינו פרסום רק "עברנו מפה לאוזן" ההופעות ביחד זה תמיד המקום המועדף עלי (עירית) ורציתי להשקיע בזה יותר אבל לא היה זמן...
תמיד העבודה, צרכי הכלל, התרבות, החגים היו תובעניים יותר.
הייחוד שלנו, הוא קודם כל ה"גרוב" המוסיקלי המשפחתי, ה"ביחד" שזורם לנו בדם, כל אחד מכיר את הצליל והניואנסים של האחר ומתאים את עצמו באופן טבעי לזולתו... השליטה ברפטואר מאוד מגוון בזמר הישראלי (מלפני קום המדינה ועד... חוץ ממזרחי כבד). יש לנו איזה "צליל ישראלי" אותנטי שיושב להרבה אנשים באוזן (בד"כ אנחנו מבצעים "נאמן למקור") וכששומעים אותו - זה גורם להתרגשות...